מאמרים קצרים שמדברים על גוף

אני רוצה לדבר על הקשר בין אהבת גוף ואהבה עצמית. למי שלא מכיר אותי אומר שאני עושה הרבה בשביל שהגוף שלי יהיה חזק וגמיש. כל יום הולכת חצי שעה עם הכלבה, שלוש פעמים בשבוע שיעור יוגה. למרות שיש מחקרים רבים מאוד שמראים על הקשר הטוב בין פעילות גופנית ותחושה טובה (למשל מצאו שהפעלת שרירים ובמיוחד הפעלת שרירי הליבה מורידה את רמות הקורטיזול והאדרנלין בדם. זה גם ידוע שספורט מעלה רמות של אנדורפינים), אז למרות כל אלו, הפעם אני רוצה לשים

אני מאד אוהבת את אפשרות השיחרור שיש לנשים לקראת הווסת. אישה היא כמו צינור שפעם בחודש מוציאים את הפקק ומתנקים. מהדם ומהרגשות. כל הרגשות שאנחנו חוות בזמנים שונים של המחזור הם שלנו. הרגשות האלו הם לא באשמה הורמונלית או מה. הם שלנו. אנחנו ייצרנו אותם כי הנפש שלנו הייתה זקוקה להם. כמו הדם שהצטבר ברחם כך מצטברים אצלנו רגשות שלא הבענו כי לא היה להם מקום, כי לא היה להם זמן, כי לא היה להם למי. כשאני מרגישה כעס לפני

זה ידוע שטראומה מנתקת בין שלושת הממדים (גוף, רגש ושכל). זה משהו הישרדותי לגמרי וזה חשוב ונחוץ. זה נוצר כדי שבעת סכנה ההחלטה של מה לעשות תילקח מהר ואינסטינקטיבית. שלא יקרה למשל מצב שבו מתקיפה אותי חיה גדולה ואני אתחיל להרהר אם כדאי לי לברוח כי באמת הבטן שלי קצת כואבת, או אם כדאי לי להילחם חזרה כי לא ישנתי צהריים. או נגיד שלמשל אם נתקעה לי הרגל במלכודת תוך כדי מנוס, ברור שהישרדותית כדאי שלא אתייחס לכאב וכך אוכל

יש דברים שאני לא יודעת ואז פתאום באמצע החיים אני מגלה וישר מרגישה טיפשה שלא ידעתי אותם עד היום. אני מרגישה בלב שכולם בטוח כבר יודעים את זה ורק אני לא. האמת שאני אפילו מרגישה בושה שלא ידעתי אותם עד עכשיו ואת האמת לא כזה בא לי להודות בפניכם את העובדה המרהיבה הזאת. באותה הנשימה אני אומרת יאללה וכותבת. בחזקת עדיף. אז עם כל הבושה שבדבר, הנה עובדה שלא ידעתי. תמיד אמרו לנו שבני אדם הם 'חיות רואות' ושחוש הראייה

קורה לי שאני מתעוררת והשינה ממני והלאה ואני מרגישה שאין סיכוי שארדם שוב. אני מעל גיל חמישים ותמיד השינה שלי הייתה עדינה, כלומר כזאת שדברים מפריעים לה בקלות. מאז שהתחילו לי סממני גיל המעבר מצאתי את עצמי בסיטואציות כאלו ממש המון פעמים. אז למדתי את הנושא ואני בשמחה אשתף אותך בממצאים. מגנזיום. לא לוותר לקחת לפני השינה. אני מזגזגת בין שני סוגים ששניהם מאד אפשריים לגוף לספוג. אם אני מתעוררת ומרגישה ערות מלאה באמצע הלילה אני לוקחת עוד קפסולה. הנה

על גלי חום. במשפט: לדעתי המטרה של גלי החום היא לגרום לי לשים לב. עכשיו להסבר הארוך שמתי לב שלגלי החום האלו יש בעצם טריגרים, רק שהטריגרים האלו יכולים להיות ממש קטנים. הכעס או החרדה שאני מרגישה הם ממש פיצפונים וממש קשה לי 'לתפוס' אותם או אפילו להבין שהם בכלל שם ולקלוט אותם. בעצם גלי החום האלו מגיעים ברגעים שבהם כל גוף אחר (לא של אישה בגיל המעבר) גם היה מתחמם כשהם קורים. למשל כעס. זה מדעי לגמרי שכעס הוא

פתאום חזרו לי גלי החום. אמנם לא נוראיים כמו שפעם היו אבל כן, באוגוסט. בלילה ואפילו קצת במשך היום. הייתי מיואשת. הרי אני עושה כל מה שאפשר. אני נחה ואני עושה יוגה ואני לא אוכלת בכלל פחמימות. לא דגנים ולא קטניות ולא שום דבר מעובד כבר חודשים רבים. אז מה לעזאזל קורה פה? אחרי לילה גרוע במיוחד התקשרתי לחברתי האהובה איילת. איילת היא מטפלת נהדרת לרפואה סינית והיא גם מוסמכת בתרפיית התמקדות (שזו השיטה שאני מטפלת בה). (אם אתם גרים