מחשבות הרהורים ומידע לשכל

אחד היתרונות החשובים שהתמקדות איפשרה לי היא המציאה והשימוש של המשאבים הפנימיים שלי. רובנו מסתובבים בעולם וחושבים שאין לנו מי יודע מה משאבים פנימיים, אבל אז אנחנו מתחילים להתמקד וקורה שכמעט בכל התמקדות אנחנו מגיעים למקום שמרגיש ש – 'וואללה, הנה יש לי את זה, ובעצם גם את זה יש לי'. אני אתן דוגמא. למשל אחד המשאבים שגיליתי שיש לי, זה שאני מרגישה שאני אמא מספיק טובה. אני לא אמא מעולה ואני לא אמא מצויינת ואני לא אמא נהדרת אבל

שימי לב ותזכרי שלאלוהימה אין דפוסים ואין חוקים! ורק את עוברת את התהליך שלך. ורק את באמת יכולה לעבור אותו כך או אחרת. ואפשר לעבור את הדרך במאה קמ"ש לשעה ואפשר בקצב של חילזון. ואפשר לעבור את הדברים יותר מוקדם או יותר מאוחר או בכלל לא. ואפשר בדרך לאסוף בוץ או אבק, או לאסוף יהלומים. כל אחד איך שהוא. ותזכרי שהבן אדם היחידי שבאמת הכי קרוב אליך זה את. אין עוד אחד. ולכן רק את יכולה לקבוע לך את החוקים

"אז אתה יושב ומחכה. כי כולם מחכים, כי זה אף פעם לא יהיה הזמן הנכון, כי תמיד היית בתקופה, צצו דברים, חשבונות לשלם ויחסים לנהל וילדים לגדל, וכל הזמן הבטחת לעצמך שעוד מעט ועוד מעט ובסוף אתה מת עם הבעת ההפתעה הזו על הפרצוף, לא הפתעה מהמוות אלא מזה שהכל נגמר בלי ששום דבר בעצם קרה. בגלל זה זקנים נראים מופתעים יותר ככל שהם מתקרבים לסיום. הם פשוט לא מאמינים שהנה עוד מעט מתים, והדבר הגדול ההוא שהיה אמור לקרות

הורים הנוטים לחשוב שילדים הכי מתרגשים מפעילויות סופשבוע מרהיבות או מצעצועים שעולים הרבה כסף צריכים לקרוא את הדברים הבאים. ארין קורט, שחקרה את הנושא מסביב לעולם, ביקשה מילדים שיכתבו את עשרת הדברים שהם הכי זוכרים ואוהבים מההורים שלהם. אלו עשרת הדברים שעלו הכי הרבה: 1. שמשכיבים אותי בערב לישון. מהדקים את השמיכה ושרים לי או שמספרים לי איך שהייתי קטן. 2. שמחבקים ומנשקים אותי ומדברים איתי בפרטיות. 3. משחקים רק איתי ולא עם האחים שלי. 4. מאכילים אותי באוכל טוב

מה יכול לעזור לי לפתח ולטפח משמעת עצמית? אם פותחים את זה אז במשמעת עצמית יש מורכבות גדולה. כי מה זה בעצם משמעת? משמעת זה קצת לעשות משהו שאני לא באמת רוצה לעשות, ולעשות את זה כי אני חושבת שזה טוב/נכון. עכשיו, לעשות משהו שנוגד את הרצון שלי ובכל זאת להמשיך לעשות אותו זה חתיכת דבר. משמעת זה בעצם להכניע את הרצון שנובע מהגוף ולעבוד עם רצון שנובע מהשכל. מורכב ביותר. ישר בא לי להגיד – רגע רגע, הגוף שלי

כמה זה חשוב להיות בהריון עם כל דבר וכל רעיון. כמה צריך את הזמן הזה שבו הדבר גדל בי. בדיוק כמו בהריון גם פה בהתחלה כאשר עדיין אין לו הבעה חיצונית בשום מקום, ואנשים לא כל כך יודעים, וכביכול לא קורה כלום, אז דוקא אז בזמן הזה כל האנרגיה של כל המערכת הולכת לשם, וזה מעייף וצריך לישון הרבה. וזה לגמרי בסדר כי ככה זה. ואיך שאחרי זמן מה כשהדבר עדיין בתוכנו הוא בעצם כביכול כבר גדל מעצמו. ואיך הדבר

השבוע הייתי הרבה (כמה שעות כל יום) ליד אישה שהמערכת שלה נמצאת כל הזמן בהתגוננות. מצאתי את עצמי מתוחה לגמרי מלהיות במחיצתה. היה לי ממש קשה לחזור למצב שבו הגוף שלי הרגיש נינוח ורגוע, מצב שבו הפנים שלי הרפו מהמתח שחוו במחיצתה. זה דרש כל פעם הרבה עבודה של נשימות ומודעות של הרפייה. הרבה שיחרור מודע של הבטן ושל הפנים. להיות במחיצת מערכת עצבים אוטונומית שנמצאת כל הזמן בהתגוננות זה מדבק. מאד קשה להישאר ונטרלי (במצב שמרגיש ביטחון של קשר),

מחשבות על כוח על ומשפחה: פעם חשבתי שכוח העל שלי הוא יעילות. זה בגלל שאני תקתקנית וממציאת שיטות ידועה. חרוצה שתמיד קמה לעשות ויודעת איך להכניס מקסימום עשייה טובה ויעילה במינימום זמן ואנרגיה. יש לי ממש התמחות בזה. לשנייה הילדים יוצאים מהבית ואני כבר תיק תק שואבת ומעבירה סמרטוט. כשהם היו קטנים והיו באמבטיה ומן הסתם הייתי איתם באותו החדר, באותו הזמן הייתי מנקה את השירותים והכיור. כשאני מבשלת ונגיד מחכה לבצל שבמחבת אני בנתיים מנקה את הכיור או לוקחת

הרהרתם פעם על השאלה המעניינת – האם יש לנו יכולת טובה לעשות סטטיסטיקה אינטואיטיבית? כלומר אם ישאלו אותנו שאלות כמו: איפה הכי כדאי לבקר באזור שלנו? או – האם לדעתנו בישוב שלנו יש יותר ילדים מתחת לגיל עשר או יותר אנשים מעל גיל שישים? האם תחושת הבטן שלנו תהיה נכונה ברוב המקרים? התשובה היא שממש לא. אני מקשיבה עכשיו לספר של כהנמן 'לחשוב מהר לחשוב לאט' (באנגלית בגוגל פודקסטס). הוא אומר שהסטטיסטיקות הפנימיות שלנו לא מבוססות על אמת בכלל, אלא