דלג לתוכן
אתר זה לא תומך בגרסאות ישנות של אינטרנט אקספלורר
מומלץ להשתמש בדפדפן גוגל כרום או פיירפוקס מוזילה
(או באינטרנט אקספלורר / edge עדכני)

הקשר בין אהבת גוף ואהבה עצמית

אני רוצה לדבר על הקשר בין אהבת גוף ואהבה עצמית. למי שלא מכיר אותי אומר שאני עושה הרבה בשביל שהגוף שלי יהיה חזק וגמיש. כל יום הולכת חצי שעה עם הכלבה, שלוש פעמים בשבוע שיעור יוגה.

למרות שיש מחקרים רבים מאוד שמראים על הקשר הטוב בין פעילות גופנית ותחושה טובה (למשל מצאו שהפעלת שרירים ובמיוחד הפעלת שרירי הליבה מורידה את רמות הקורטיזול והאדרנלין בדם. זה גם ידוע שספורט מעלה רמות של אנדורפינים), אז למרות כל אלו, הפעם אני רוצה לשים לב למשהו אחר. לאו דוקא להרגשה הטובה שפעילות גופנית עושה אלא ממש על איך גוף חזק וגמיש גורם לי לאהוב את עצמי.

עשיתי דרך מאד ארוכה מהמקום שבו התחלתי את חיי עם ניתוק בין הגוף והרגש והשכל (טראומות התפתחותיות הרבה פעמים גורמות לניתוק כזה), למקום שבו כיום בגילי המבוגר אני חיה עם הגוף באחדות ובשלום ובאהבה, וזאת למרות גילו.

גוף שמרגישים איתו טוב מבפנים, כאשר כל פעולה שאני עושה מלווה בתחושה של גמישות חוזק ועוצמה. גם פעולות פשוטות כמו להרים משהו מהרצפה או לשטוף כלים או לפתוח את דלת המכונית ולהיכנס אליה, או לנקות את הבית. ממש כל פעולה גופנית שאני עושה מלווה בתחושה פנימית של כוח וגמישות. בעצם כל פעולה מרגישה לי כמו ריקוד, כמו מיומנות. אפשר להגיד שיש בי חדוות תנועה.

אני הרי עושה פעולות קטנות כאלה כל היום. קמה מהכיסא או מתרוממת מהמיטה, מבשלת. כמעט כל דבר שאני עושה פיזית מרגיש לי מיומן ונעים. אפילו כשאלו תרגילים ממש קשים ביוגה, יש לי רוב הזמן תחושת מסוגלות כי אני חזקה וגמישה.

כל המכלול הזה עושה לי להרגיש שהגוף שלי נעים לי. הוא לא רק נותן לי הרגשה נעימה מתוך החושים כמו ריח טעם מגע, מתוך פאסיביות (הרי החושים הם קולטנים, ולהרגיש מתוכם זה רספטיבי). כאן זה שונה. כאן הגוף נותן לי תחושה נעימה מתוך להפעיל אותו. מתוך יצירה של הבפנים. מתוך האני. לא מתוך משהו שקורה מבחוץ. להרגיש טוב מתוך הפעלה של הגוף זה משהו אקטיבי מאוד. אני זו שמייצרת את התנועה. אני מייצרת את הכוח.

מתוך כל אלו אהבת הגוף מתעצמת ורוב הזמן אני פשוט אוהבת את הגוף שלי. ממש.

אני נהנית מהפעלת הגוף גם כשאני ברמת הגולן ועולה מהנחל בשיא החום וחם וקשה לי ואין לי אוויר. עדיין יש מקום שממש נהנה להפעיל את הגוף.

אני גם יותר סומכת על הגוף שלי. הגוף שלי הוא הרי החלק הכי גשמי שלי. הכי חומר. הכי מחובר לקרקע. אולי כשאני סומכת על הגוף שלי אני גם יותר סומכת על העולם.

ועוד משהו, כאשר אני ממש אוהבת את הגוף שלי, אין לי כל כך ברירה אלא כמעט תמיד גם להרגיש את זה מול המראה. מה זאת אומרת? זה אומר שכשאני חווה ברוב הזמן אהבת גוף מבפנים זה קשה להרגיש לגמרי קיצוניות אחרת כשרואים אותו מבחוץ. כבר אי אפשר כל כך לשנוא אותו, ומול המראה יש לי לפחות קבלה (ובדרך כלל יותר).

כשזוכרים את הקשר בין הגוף והנפש מבינים שלאהוב את הגוף זה בעצם אהבה עצמית. הרי בסופו של דבר אני וגופי אחד הם.

נכון שזו עבודה קשה להשקיע כל כך הרבה זמן ומאמץ בחיזוק ובהגמשת הגוף, אבל המחיר הזה שווה כל כך הרבה תמורה. התמורה הענקית הזו של אהבת העצמי היא פרייסלס. אין ספק שזה מחיר שווה בשביל לקבל אותה