שינה היא כמו שריר שצריך לתרגל
קורה לי שאני מתעוררת והשינה ממני והלאה ואני מרגישה שאין סיכוי שארדם שוב. אני מעל גיל חמישים ותמיד השינה שלי הייתה עדינה, כלומר כזאת שדברים מפריעים לה בקלות. מאז שהתחילו לי סממני גיל המעבר מצאתי את עצמי בסיטואציות כאלו ממש המון פעמים. אז למדתי את הנושא ואני בשמחה אשתף אותך בממצאים.
מגנזיום. לא לוותר לקחת לפני השינה. אני מזגזגת בין שני סוגים ששניהם מאד אפשריים לגוף לספוג. אם אני מתעוררת ומרגישה ערות מלאה באמצע הלילה אני לוקחת עוד קפסולה. הנה הלילה לא לקחתי כי התעצלתי, אז התעוררתי מוקדם הבוקר.
עוד משהו שבעיני הוא חשוב – אם אני עייפה אז אני הולכת לישון. גם אם זה בשמונה וחצי בערב. זה קורה לפעמים ואני לא מנסה להכריח את עצמי להישאר ערה. הדבר הזה מאפשר לי מלא זמן ברוטו במיטה ומגדיל את היכולת של הגוף לשחרר הורמונים מרגיעים.
קראתי פעם ששינה זה כמו שריר. זה עשה לי איזה סויטש בשכל כי בגלל הגיל ומצב ההורמונים שלי, אני הופכת ממצב ישנה למצב ערה ממש בקלות ומרגישה שאין סיכוי שארדם שוב, בעוד השעון מראה שאמצע הלילה. גיליתי שמה שאני צריכה לעשות זה תרגילים כדי לשכנע את הגופנפש שלי להירדם שוב. כלומר מאז שהתחלתי להיות בגיל המעבר הדבר הזה של להירדם שוב דורש עבודה.
זה קרה לי למשל לכמה ימים כשהחליפו את השעון. התעוררתי באמצע הלילה והייתי ערה לגמרי. מה שעשיתי זה דבר ראשון הסתכלתי על השעון והחלטתי עד איזו שעה הכי מאוחר באמת אוכל לישון בהתחשב באילוצים של היום שלי. הדבר הזה חשוב כי אני מנסה לעשות הכל בשביל שאהיה רגועה. אני אחת שמעולם לא מתעוררת עם שעון מעורר ואיכשהו הלחץ של היום מעיר אותי מוקדם בבוקר. בתקופות לחוצות אני מתעוררת יותר מוקדם. קיצר, פתאום מצאתי את עצמי בארבע בלילה מרגישה ש'אין לי מספיק זמן לישון כי עד שארדם (זה לוקח זמן) כבר אצטרך לקום'. אז הייתי עם זה רגע וממש בדקתי שאני יכולה למשל להתעורר בשש וזה באמת יעשה את הבוקר שלי קצת לחוץ אבל אפשרי. זה דבר ראשון. לקבוע לי בראש שעה הכי מאוחרת לקום. לפעמים אפילו שמה שעון מעורר לשעה המאוחרת הזאת כדי שלא אצטרך להישאר במשמר.
באותו הזמן אני גם לוקחת כאמור עוד מגנזיום ושמה על הכרית לבנדר. אחרי זה מתחילה עם התרגילים.
הרעיון הוא להפעיל כמה שיותר את המערכת הפאראסימפתטית, אז כל מה שמעודד את עצב הואגוס לפעולה. למשל לדאוג שיהיה לי ממש חמים ונעים. גם אם אתעורר אחרי שעה כי רותח לי מרוב גרביים ושמיכות, עדיין הרווחתי עוד שעת שינה. עוד משהו ממש חשוב שצריך לדעת: שאיפה פנימה מגבירה את קצב הלב ונשיפה החוצה מורידה אותו. אז עושים נשימות של לקיחת אוויר על ארבע והוצאה על שמונה. אם אני ממש רגועה אני מוסיפה קומבקה של ארבע. אבל לא חובה. בנוסף אני מרפה את כל הגוף במודע כמו בשוואסנה. עוברת בעיקר על העורף והראש והלסת ומוודאה שהכל הכל רפוי וכל זה תוך כדי נשימות.
בפועל לא עוברות בכלל הרבה נשימות ואני מוצאת את עצמי שעה וחצי אחרי זה מתעוררת. גם אם הייתי ערה שעה באמצע הלילה ואחרי זה חזרתי לישון זה מלמד את הגוף שלי לישון יותר זמן.
יש לי עוד תרגיל קטן שקשה לי להסביר אותו בכתב. יש את התחושה הזאת של מין רעד עדין כזה בין האוזניים שאנחנו חווים דבר מאד מאד נעים? את מכירה את זה? אז אני מצליחה להפעיל את התחושה הזאת באופן אקטיבי. בעיני זה מעורר אוקציטוסין ומרגיע אותי. אבל כאמור קשה להעביר את הדבר הזה בכתיבה. אם תרצי להעמיק תחפשי בגוגל דברים שמפעילים את עצב הוואגוס.
אחרי כמה לילות כאלו של עבודה, גם אם אני מתעוררת באמצע הלילה זה בדרך כלל רק דורש התהפכות לצד השני ואני ממשיכה לישון. אם יש לי ערות מלאה אין ברירה וצריך לעשות משהו אקטיבי כדי לחזור לישון. אני מגיעה ככה לתשע שעות שינה בלילה.
אני מקווה שכל מה שכתבתי לא ארוך מדי ושתצליחו לקבל מזה משהו שיעזור לכם. בשבילי זה מאד מתסכל שגם בשינה צריך לעשות משהו אקטיבי ושגם שם הדברים לא באים בקלות. אבל מה לעשות שזה היה או זה או לישון שש שעות בלילה.
אגב, סיפרתי על הטכניקה הזאת למישהו שאמר שזו טכניקה מאד דומה לזו שלוחמים בצבא האמריקאי משתמשים בה בשביל להירדם ערב לפני פעולות. בקיצור ממש שווה לתרגל