תרגיל קטן שאפשר לעשות כשכועסים
אני מתעסקת הרבה בכעס. חקרתי את הנושא מתוך הרבה מקומות והרבה זמן. זה התחיל ממני ומהתקפי זעם שהיו לי פעם. החלטתי לא להניח להם נכנסתי בהם באמ-אמא בטיפולים (זה לא היה פשוט ולקח כמה שנים). בנתיים קראתי והיהרהתי הרבה על כעס. זה עדיין נושא שמאד מעניין ומעסיק אותי. יש לי כל כך הרבה מה להגיד בנושא אבל אם היה לי רק משפט אחד להגיד על כעס הייתי אומר שכמו כל הרגשות שלנו, גם הכעס נחוץ לנו. אני כותבת די הרבה על כעס. אני מטפלת בתרפיית התמקדות.
בכל מקרה, אני רוצה לשים פה משהו שכתבתי פעם כשמישהו מאד הכעיס אותי: אתמול ממש ממש כעסתי על מישהו. אני לא זוכרת מתי פעם אחרונה כעסתי ככה. האמת שזה התחיל יום לפני, כלומר שיממה שלמה הרגשתי ממש כעס. הכעס הזה הפריע לי לישון. הוא הפריע לי לאכול והפריע לי לנוח. הכעס הזה ליווה אותי כל היום ובכל פעולה. במיוחד שמתי אליו לב כשבישלתי במטבח. באמת למה תמיד שמים לב לרגשות במטבח? שאלה מעניינת אבל לא קשורה לפה. בכל מקרה, בערב כבר הרגשתי שאני משתגעת. כל הגוף בער לי מחום והמקלחת הקרה שעשיתי רק עוררה גירודים בכל הגוף. בסוף איכשהו נרדמתי, אבל כל הלילה התעוררתי מחלומות וישנתי לא טוב. בבוקר מצאתי את עצמי קמה אחרי שינה מצ'וקמקת ועדיין עסוקה בכעס הזה.
במשך כל היממה הזאת דיברתי עם אנשים. הם הקשיבו ואני סיפרתי. באמת שהייתה לי הכלה והקשבה, ועדיין הרגשתי כעס. הגעתי למצב שהרגשתי שכבר ממש נמאס לי לכעוס, נמאס לי שהרגש הלא-נעים הזה מלווה אותי כמו צל. אמנם בגלל שכל כך שמתי אליו לב הוא לא יצא על אף אחד ולא התנהגתי בכעס אל האנשים שמסביבי, אבל הכעס הזה בהחלט צבע את מצב הרוח שלי במרירות.
בצהריים של שבת, כשאני סוחבת אותו כבר יממה החלטתי שדי. אני חייבת לעשות משהו. נשכבתי במיטה ודמיינתי אותי ממש צורחת על האדם שהכעיס אותי. דמיינתי אותי מחזיקה אותו חזק בצוואר ומדביקה אותו ככה לקיר. צעקתי עליו ממש את כל מה שיש לי! ממש שמעתי בתוכי את כל המילים בלי סינונים במשך כמה דקות טובות. נתתי לעצמי דרור מוחלט כי בדמיון מותר הכל. הייתי הכי לא מנומסת, הכי לא פוליטיקלי קורקט והכי חד צדדית. צרחתי עליו הכל הכל עם כל הלב. זה מה שעשיתי. לא נכנסתי למקומות עמוקים של מקורות הכעס הישנים או לרגש שמתחת לכעס. עשיתי רק את התרגיל הזה אבל באמת עם כל הלב.
אחרי זה הצלחתי להרדם. ישנתי טוב וחזק והפעם בלי חלומות טרופים. כשהתעוררתי שמתי לב שהכעס מאחורי. פתאום יכולתי להגיד לעצמי – וואלה, באמת נורא נורא כעסתי. בזמן בעבר. כבר לא עכשיו בהווה.
אז למה אני מספרת לכם את כל זה? גם בשביל להגיד שיש דרכים להתמודד עם כעס גם כשהוא ממש גדול. הדבר השני, והוא אולי העיקרי, זה לספר שלפעמים הקשבה והכלה והכרה ברגש ואפילו מודעות אליו, לא באמת מצליחים לשחרר אותו. שבעצם הדבר שבאמת איפשר לכעס הזה להיפרד ממני זה דוקא להיכנס אליו באמ-אמא.
בברכת ימים שקטים