למה הגוף שלי מתחמם נורא?
על גלי חום. במשפט: לדעתי המטרה של גלי החום היא לגרום לי לשים לב. עכשיו להסבר הארוך שמתי לב שלגלי החום האלו יש בעצם טריגרים, רק שהטריגרים האלו יכולים להיות ממש קטנים. הכעס או החרדה שאני מרגישה הם ממש פיצפונים וממש קשה לי 'לתפוס' אותם או אפילו להבין שהם בכלל שם ולקלוט אותם. בעצם גלי החום האלו מגיעים ברגעים שבהם כל גוף אחר (לא של אישה בגיל המעבר) גם היה מתחמם כשהם קורים. למשל כעס. זה מדעי לגמרי שכעס הוא דבר מחמם. הדופק שלנו עולה, זרם הדם שלנו פועם יותר חזק, אנחנו יותר מזיעים. אותו הדברים בפעילות גופנית. גם עם בושה זה אותו הדבר.
כמובן שזה לא פלא שגלי החום מגיעים יותר בלילה כי זה הזמן שבו כל האנשים מרגישים יותר את השדים. זה הזמן שבו הרגשות הקשים מתעוררים. בחלומות או תוך כדי ערוּת אבל בלילה. כמה שירים עצובים נכתבו בארבע לפנות בוקר?
אבל להבדיל מכל הגופים האחרים בעולם שצריכים רגש חזק בשביל להתחמם, בתקופה הזאת הרגשות הקטנטנים האלו עושים משהו נורא גדול. הפעלה ענקית של כל המערכת מתוך רגש כל כך מזערי. בדרך כלל כל כך קטן שממש קשה להבחין בו.
גלי החום בעיני באים לעזור לי להיות יותר מודעת. הם לא מאפשרים לי ברירה אלא לשים אליהם לב. אני לא יכולה להתעלם מהם. הם מחייבים אותי לבדוק ולבחון. הם כמו צעקה שקוראת בגוף. או זעקה. הגוף שלי אומר לי בקול רם מאד 'היי שימי לב!'. הגוף שלי לא מותיר לי ברירה.
אז אני שואלת את השאלה – למה זה קורה? למה בעצם הגוף שלי מתחמם נורא ממשהו כזה קטן? למה יש פה חוסר בהלימה בין גודל הרגש וגודל התגובה? מה קורה פה?
לדעתי זה קשור לצורך ברוגע. לצורך בזמן ובאיטיות. לדעתי הם מראים לי שאני זקוקה שיהיה לי פחות סטרס ופחות אקשן. מראים לי שאני צריכה להאט ולנשום ולהיות ממש נוכחת בכל רגע ורגע. להוריד אחריות ודאגה לאחרים ויותר פשוט ליהנות. להבין מה אני צריכה (כן, אני). להכניס יותר רווחים בחיים שלי. לקחת את הזמן בכל המקומות. שכל רגע בחיים יהיה יותר ארוך. לתת גם זמן למעברים בין המקומות. להיות יותר נוכחת בכל מקום. לקחת יותר מקום. להביע יותר את הקול שלי. להיות יותר ויותר אני.
כשמקשיבים לגוף הוא יכול לדבר יותר בשקט. הוא יכול פחות לצעוק.
התהליכים שעוברים בהתמקדות עוזרים לי לעשות בדיוק את זה – להיות יותר בנוכחות, יותר לשים לב, להקשיב יותר לגוף ולהיות יותר אני בכל רגע בחיים שלי וכל הזמן יותר ויותר.