האם יש בחירה כשמפחדים?
נגיד שאני מפחדת מחושך. אם אני לא יודעת שאני מפחדת מחושך אני אהיה בטוחה ששמה בחוץ יש באמת איזו מפלצת, איש מפחיד או מה. אני אהיה בטוחה בקיום של הדבר החיצוני הזה. בשבילי המפלצת הזאת היא אמיתית ורק מחכה שאצא לשם ואז היא תתפוס אותי. אני יודעת שהמפלצת קיימת. אני לא אצא כי בשביל מה לי לשים את עצמי בידיים של המפלצת הזאת שבטוח שם?
ברגע שאני כן מודעת לפחד שלי מהחושך אני כבר יכולה להתחיל לדבר עם עצמי ולהגיד לי שאולי יכול להיות שאין שם באמת מפלצת. שיכול להיות שבגלל שיש שם חושך רק נדמה לי שיש שם מפלצת. ככה אני יכולה, עדיין עם חשש גדול, אבל גם עם אומץ, להציץ לשם. לבדוק את זה. כשאני שם אני אומרת לעצמי: בואנה תראי, באמת אין פה מפלצת.
בפעם הבאה שאפחד מהחושך ואהיה בטוחה שהמפלצת מחכה לי, יהיה לי כבר את הניסיון הזה ויהיה לי יותר קל לשכנע את עצמי לצאת לשם. כל פעם יותר קל. ככה עובדים עם פחדים. עם מודעות. רק עם מודעות וקבלה של הרגש שיש בי אני יכולה באמת לבחור מה לעשות. עיוורון לא נותן אפשרות בחירה.
נ.ב. עם פחד מדברים מוחשיים זה תמיד יותר קל. כי איך מזהים פחדים נסתרים כמו פחד מהצלחה או פחד מלהיות ביחד או פחד מאהבה או מעוד כל מיני דברים שאנחנו גם רוצים אותם וגם מפחדים מהם? הרבה יותר מסובך