איזה חוש יותר חשוב לאדם – הראייה או השמיעה?
יש דברים שאני לא יודעת ואז פתאום באמצע החיים אני מגלה וישר מרגישה טיפשה שלא ידעתי אותם עד היום. אני מרגישה בלב שכולם בטוח כבר יודעים את זה ורק אני לא. האמת שאני אפילו מרגישה בושה שלא ידעתי אותם עד עכשיו ואת האמת לא כזה בא לי להודות בפניכם את העובדה המרהיבה הזאת.
באותה הנשימה אני אומרת יאללה וכותבת. בחזקת עדיף. אז עם כל הבושה שבדבר, הנה עובדה שלא ידעתי.
תמיד אמרו לנו שבני אדם הם 'חיות רואות' ושחוש הראייה הוא החוש הכי חשוב לנו. (חוש הראייה תופס 30% מהקורטקס שלנו). בכנס של סטיבן פורג'ס התברר לי שלמרות המקום הגדול (הענק) שחוש הראייה תופס במוח, החוש שאיתו אנחנו מעריכים באופן הכי חזק איתותים של ביטחון או של סכנה הוא חוש השמיעה (למתעניינים חוש השמיעה תופס 3% מהמקום בקורטקס). אנחנו היונקים זקוקים לשמיעה על מנת להיות בקשר. תינוק יירגע משמעותית יותר כאשר ישמע את הקול של אמא שלו, מאשר אם רק ייראה אותה. אפשר להגיד שחוש השמיעה הוא חוש הרבה יותר חברתי מאשר חוש הראייה.
מה עושים עם זה? מבינים שהקול שלנו משמעותי מאין כמוהו. האינטונציה, הקצב והטונים מאד משמעותיים לאדם שאיתה אנחנו מדברות. הפְּרוֹסוֹדִיָה שלנו נותנת לאחר איתות מהיר למצב הביטחון שאותו אנחנו מרגישים כרגע. אדם שמערכת העצבים האוטונומית שלנו חווה כבטוח, הוא אדם שגם יהיה לנו יותר נעים להיות בקרבתו.
מה עוד עושים עם זה? דואגים שהסביבה שלנו תהיה נקייה עד כמה שאפשר מקולות לא בטוחים, כמו למשל זימזום של מכשירי חשמל ומחשבים ומלאה עד כמה שאפשר בקולות שכן מעוררים ביטחון. כמו למשל מוזיקה (נעימה) ובמיוחד מוזיקה ווקאלית