מה כוח העל שלי?
מחשבות על כוח על ומשפחה: פעם חשבתי שכוח העל שלי הוא יעילות. זה בגלל שאני תקתקנית וממציאת שיטות ידועה. חרוצה שתמיד קמה לעשות ויודעת איך להכניס מקסימום עשייה טובה ויעילה במינימום זמן ואנרגיה. יש לי ממש התמחות בזה. לשנייה הילדים יוצאים מהבית ואני כבר תיק תק שואבת ומעבירה סמרטוט. כשהם היו קטנים והיו באמבטיה ומן הסתם הייתי איתם באותו החדר, באותו הזמן הייתי מנקה את השירותים והכיור. כשאני מבשלת ונגיד מחכה לבצל שבמחבת אני בנתיים מנקה את הכיור או לוקחת את הקומפוסט החוצה. אני אופה את הלחמים שלנו בבית, קוצצת, חותכת, מערבבת ירקות. טוחנת כוסמת או שקדים, מכינה גבינת קוקוס, שמה שעועית להשרייה. ככה. קמה בבוקר ועם עיניים חצי עצומות מעמיסה מכונת כביסה. מארגנת את המטבח, שמה מדיח. ככה.
כשאני מספרת את זה אני מרגישה גאה. אולי כוח העל שלנו תמיד נותן לנו גאווה? אולי. בכל מקרה, בזמן האחרון מתגנבת אלי ההרגשה שכוח העל שלי הוא בעצם משפחה.
בתקופת הסגרים של הקורונה כל הילדים הגיעו חזרה הביתה. מתוך חודש וחצי יצא שרוב הזמן היו פה לפחות שלושה או ארבעה מהילדים, ולכמעט שבועיים כולם היו בבית. ממש כל החמישה.
היינו ככה כולנו בבית לא נוסעים לשום מקום וכל הזמן ביחד ואי אפשר היה שלא לראות את זה – את הערבות ההדדית פה של כולם, את הריבים המשפחתיים ואת הפיוסים, את הדמעות. את זה שכולם נרתמים לעבוד בבית. שבמטבח פותחים שלושה קרשי חיתוך וחותכים ירקות ביחד. את האהבה והצחוקים המשותפים. את ההתחשבות של כולם ואת ההתחשבנות והעצבים של כולם. את כל המכלול של כל הדינמיקה.
יש פה משפחה של אנשים גדולים ומקסימים וחכמים ומצחיקים. אני מרגישה שהצלחתי. מעכשיו כשצפה השאלה על כוחות על אז שלי זה משפחה ♥